לעיסת גת בהלכה היהודית
לעיסת גת ידועה גם בימינו אנו כמסייעת בריכוז ובני קהילת תימן נוהגים ללעוס גת תוך כדי לימוד לשיפור הריכוז ולהגברת העירנות. בלעיסת הגת עולות מספר שאלות הלכתיות כגון: כשרות, שמיטה, מה מברכים, אם בכלל? ועוד. לפניכם דיון קצר המקיף את נושא לעיסת הגת בהלכה היהודית
מתי אסור ומתי מותר ללעוס גת
להבדיל מעישון אשר מספק תחושת נחת ושלווה לעיסת עלי גת אינה מצריכה כל שימוש באמצעים שונים לכן אחד היתרונות הגדולים מהם נהנים לועסי הגת הוא האפשרות ללעוס ו"לכזן" כחלק מעונג שבת וגם ביום טוב. יש להקפיד שלא לעוס עלים שהושרו במים בשבת בשל חשש מסחיטה.
עם זאת עדיין מדובר בהליך אשר מספק הנאה כלשהי ולכן לעיסת גת בהלכה אסורה מכל וכל בימי תענית ובצומות.
למי שמגדל גת בעצמו נציין כי: שמיטה אינה חלה על גידול גת וגם אין חובה במעשרות או תרומות.
שטיפה וניקוי עלי הגאת
אף שהגת רק נלעס ולא נבלע עלינו כמו עם כל עלה אשר אנו משתמשים בו למאכל, יש להקפיד גם עם הגת הקפדה חמורה על ניקוי מחרקים ומזיקים. ידוע כי הגת עלולה להיות נגועה באקריות (מן עכביש קטן וצהבהב) ובכנימות. מבחינה הלכתית יש לטוף את העלים היטב במים ובסבון כלים (קראתם נכון!!!) על מנת לוודא אי הימצאותם של מזיקים אלה.
מה מברכים על גת
השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא האם יש לברך על גת? שכן הוא רק נלעס ולא מעוכל.
ובכן, הגת אמנם אינו פרי ולא "נאכל" אך מדובר במציצת המיצים אשר כן מגיעים לקיבה ובדרך זאת או אחרת צסבים לנו הנאה מסוימת ולכן על לעיסת גת יש לברך ברכת "שהכל".
